בתביעה זו עותר התובע לחיובה של חברת נתבעת 1 (חברה למכירת רכבי ליסינג )בתשלום סך של 52,364 ₪. סכום זה מורכב מסכום כספי, שלטענת התובע נגבה ממנו ביתר על ידי החברה למכירת רכב  ליסינג (חברה למכירת רכבי  ליסינג ), במהלך עסקיהם המשותפים, ומסכום נוסף בגין עוגמת נפש והרעה במצבו הבריאותי של התובע.

התביעה הוגשה תחילה לבית משפט השלום בחדרה (ת.א. 4935/99) וכנגד החברה למכירת רכב  ליסינג בלבד. לאור האמור בכתב הגנתה של הנתבעת, עתר התובע לתיקון כתב התביעה ולהוספתה של חברת למכירת רכב  ליסינג2  ( חברת ליסינג ) בהחלטה מיום 18 מרץ 2002 אושרה בקשתו.

חברת הליסינג עתרה להעברת הדיון בתובענה לבית משפט זה, מכוחה של תנית שיפוט ייחודית המצויה בהסכם שבינה ובין התובע (בש"א 3135/02). חברת למכירת רכב  ליסינג השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט והתובע הסכים לבקשה. לפיכך, בהחלטה מיום 4 אוקטובר 2002 הועבר הדיון בתביעה לבית משפט זה, והיא נשמעה בפניי בשלב ההוכחות, לאחר שהתקיימו בה הליכי משפט בפני שופטים אחרים.

לשם השלמת התמונה יצוין, כי ביום 31 אוגוסט 2003, הוגשה בקשה משותפת מטעם התובע וחברת הליסינג, לפיה ידחה בית המשפט את התביעה כנגד חברת הליסינג, ללא צו להוצאות. בפסק דין מיום 1 ספטמבר 2003 נדחתה התביעה כנגד חברת הליסינג, ולפיכך פסק דין זה יעסוק בחברת למכירת רכב  ליסינגבלבד (להלן: "הנתבעת").

רקע עובדתי
התובע רכש שני כלי רכב באמצעות החברה למכירת רכב  ליסינגובמימון חברת הליסינג תפעולי. הרכב הראשון, פורד טרנזיט (להלן : "הפורד"), נרכש בחודש מאי 1997. לאחר גניבתו של הפורד, רכש התובע רכב שני, מרצדס ויטו (להלן : "המרצדס"), בחודש יוני 1998.

לטענת התובע, כל עסקיו התבצעו אל מול הנתבעת. כשקיבל התובע מסמכים וחשבוניות מאת חברת הליסינג ושאל את החברה למכירת רכב  ליסינג לפשר העניין, הוסבר לו כי החברה למכירת רכב  ליסינג וחברת הליסינג הן שותפות, כך שלמעשה מדובר בחברה אחת. התובע, שהיה בעת ההיא עולה חדש, לא חשד במאומה.

התובע הוסיף וטען, כי החברה למכירת רכב  ליסינג חייבה אותו בגין תוספות ואביזרים שונים, שלכאורה הותקנו בכלי הרכב על ידה, אולם בפועל תוספות אלו נרכשו והותקנו על ידי התובע עצמו ועל חשבונו. כמו כן טען התובע, כי החברה למכירת רכב  ליסינג חייבה אותו בגין תוספות ואביזרים שונים, שלא הותקנו כלל בכלי הרכב. בנסיבות אלה, עתר התובע להשבת סכומים שלטענתו נגבו ממנו ביתר, כאמור במבוא לפסק הדין.

החברה למכירת רכב  ליסינג העלתה טענה מקדמית, כי אין יריבות בינה ובין התובע, וחברת הליסינג הינה בעלת הדין הנכונה והראויה בתביעה. כמו כן טענה הנתבעת, כי יש לדחות / למחוק את התביעה באשר היא טורדנית ו/או קנטרנית.

לגופו של עניין טענה הנתבעת, כי דרישתו של התובע אין לה על מה שתסמוך, שכן החשבוניות שצורפו לכתב התביעה הוצאו לטובתה של חברת הליסינג ולא על שם התובע. החברה למכירת רכב  ליסינג הוסיפה וטענה כי במילא התובע לא שילם בפועל את הסכומים אותם הוא תובע, ולכן אין הוא זכאי להשבתם.

עסקת הפורד
לכתב התביעה המתוקן מיום 24 אפריל 2002, צרף התובע, כנספח א', חשבונית מס שהוציאה החברה למכירת רכב  ליסינג לחברת למכירת רכב  ליסינג2, שעניינה אביזרים שונים שהותקנו לכאורה בפורד. בנוגע לחשבונית זו טען התובע כדלקמן:

א. מושבים ורצפה – רכיב זה נרשם בפוליסת הביטוח על סך של 8,500 ₪ בלבד ולפיכך חויב התובע בסכום עודף של 4,288 ₪.
ב. רדיו טייפ ורמקולים – נרכשו באופן עצמאי על ידי התובע מצד ג'.
ג. סולם אחורי – לא הותקן כלל ברכב.
ד. אזעקה ובטחונית – נרכשו ושולמו בנפרד לנתבעת.
ה. דלת הזזה חשמלית ומדרגות צד – לא הותקנו כלל.

בכתב הגנתה המתוקן מיום 24 יולי 2002, הכחישה החברה למכירת רכב  ליסינג את טענות התובע ביחס לאביזרים שהותקנו לכאורה בפורד מכל וכל. החברה למכירת רכב  ליסינג טענה, כי התובע מסתמך על חשבונית ומערכת יחסים ששררה בין הנתבעות, שאין בהן כדי להוות בסיס לטענותיו; כי אין ולא כלום בין מחיר המושבים שנקבע בפוליסת הביטוח לבין שוויים האמיתי, מה עוד שהפוליסה עצמה לא צורפה; כי התובע לא נשא בפועל בעלות האביזרים ועוד טענות.

בתצהיר עדות ראשית מטעמה כבר העלתה החברה למכירת רכב  ליסינג גרסה אחרת, בנוגע לטענותיו של התובע. על פי גרסה זו, על התובע היה לשאת ב-10 תשלומים חודשיים, כמקדמה על חשבון קבלת הרכב. לטענת הנתבעת, לתובע לא היה סכום זה ועל כן, לבקשת התובע, נשאה החברה למכירת רכב  ליסינג בתשלום זה במקומו, תוך שהתובע מתחייב להשיבו לה. התובע ביקש להתקין אביזרים שונים בפורד, אולם בשל חובו לנתבעת, הוסכם ביניהם כי לא כל האביזרים יותקנו בפועל, וסכומם של אלו שלא יותקנו יקוזז מיתרת חובו של התובע לחברת למכירת רכב  ליסינג(ראה גם עדות מנהל הנתבעת, מר נ'קורן (להלן : "נ'"), בעמוד 22 שורות 13-14, עמוד 24 שורות 8, 19-20, עמוד 28 שורות 18-20).

בתצהירו המשלים דוחה התובע את טענות החברה למכירת רכב  ליסינג  וטוען, כי המקדמה שולמה על ידו במזומן, בכסף שהתקבל ממכירת רכב אחר שהיה בבעלותו (ראה גם עדות התובע בעמוד 6 שורות 21, 25). התובע דוחה כל טענה בדבר הסכם, שעניינו אי התקנת חלק מאבזור הרכב וקיזוז עם הנתבעת.

מדובר בטענות עובדתיות, שחלקן נתמך במסמכים בכתב. לאחר שמיעת עדויות הצדדים, להלן מסקנותיי בנידון:

לעניין מחירם של המושבים והרצפה – התובע לא צירף את פוליסת הביטוח ממנה מבקש הוא ללמד על מחירם האמיתי של המושבים והרצפה. מקובלת עלי בעניין זה עמדתה של הנתבעת, לפיה אין ללמוד על מחירם האמיתי והנכון של המושבים והרצפה מהסכום שננקב לגביהם בפוליסת הביטוח, שלא צורפה. אין מחיר מחירון של מוצר כמחירו לצורכי ביטוח. בהחלט יתכן, כי מחירו האמיתי של מוצר יהא שונה, מטעמים שונים,  ממחירו לצרכי ביטוחו.
לפיכך, יש להתחשב במחירם של אלה, כפי שפורטו על ידי הנתבעת.

לעניין התקנת כל האביזרים, למעט המושבים והרצפה – החברה למכירת רכב  ליסינג הודתה במפורש, בסעיף 23 לתצהיר עדות ראשית מטעמה, שניתן על ידי מר נ', כי רק המושבים והרצפה סופקו עם רכב הפורד.
בשל חשיבותם אביא את הדברים כלשונם:

 " לפיכך קיבל תובע רכב מסוג פורד טרנזיט כולל רצפה ומושבים בלבד (ללא שאר האביזרים שהוזמנו עבורו מלכתחילה). "

מה טוב יותר מהודאת בעל דין עצמו?

חיזוק לטענתו של התובע, שלמעשה לא נסתרה גם בגרסת הנתבעת, מצאתי בעדותו של מר נ'בביהמ"ש (עמוד 24 שורות 8, 19-20, עמוד 28 שורות 18-20 בהתאמה):

 " אמרתי לו שלא אשים אבזור באוטו רק חלק.
 ...
 " ... אני לא מתכחש על זה שלא שמתי לו אבזור. אני שלם עם זה ... "

לעניין התקנת רדיו טייפ והרמקולים – התובע מסתמך על חשבונית מאת "רדיו סנטר- חדרה" מיום 4 יולי 1997 על סך של 970 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן).

לעניין האזעקה והבטחונית - התובע מסתמך על חשבונית של החברה למכירת רכב  ליסינג מיום 29 מאי 1997 על סך של 2,082 ש"ח (נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).

לענין טענת הקיזוז - לא מצאתי כל תימוכין לגרסת הנתבעת, לפיה היא זו שנשאה בתשלום המקדמה במקומו של התובע ומשלא פרע התובע את חובו זה כלפיה, הוסכם ביניהם כי היא תקזז את יתרת חובו, באמצעות אי התקנת חלק מהאבזור ברכב. לגרסה זו אין תימוכין בחומר הראיות, היא תמוהה ואף לוקה בחוסר היגיון לאור התנהלות הצדדים.

במה דברים אמורים ?

החברה למכירת רכב  ליסינג לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת מדוע הלוותה כספים לתובע ללא כל ערובה, כשידוע לה כי מצבו הכלכלי אינו בכי טוב (עמוד 21 שורות 5-8). החברה למכירת רכב  ליסינג לא הסבירה מדוע השיבה לתובע שיק על סך 12,100 ₪, ולא כיסתה באמצעותו חלק מחובו הנטען של התובע כלפיה (עמוד 26 שורות 10-17). החברה למכירת רכב  ליסינג לא הסבירה מדוע נאותה להיכנס לעסקה נוספת עם התובע, בנוגע לרכב אחר, למרות היכרותה עם התובע וקשייו הכלכליים.
החברה למכירת רכב  ליסינג לא הסבירה מדוע השיבה לתובע כספים, בעוד האחרון חייב לה כספים לטענתה (עמוד 26 שורות 21-25 ועמוד 27 שורות 5-10). החברה למכירת רכב  ליסינג לא הסבירה מדוע לא נקטה בהליכים משפטיים כנגד התובע, על מנת לגבות ממנו את חובו הנטען כלפיה (עמוד 28 שורות 13-16). מר נ'העיד כי החתים את התובע על מסמך הפוטר אותו מהרכבת האביזרים בשל החוב הנטען (סעיף 23 לתצהיר עדות ראשית, עמוד 25 שורות 15-17), אך החברה למכירת רכב  ליסינג בחרה שלא להציג מסמך מהותי זה.

סוף דבר -  אני מקבלת את התביעה ביחס לפורד, בנוגע לאי התקנת כל האביזרים הנוספים, למעט המושבים והרצפה, ומחייבת את החברה למכירת רכב  ליסינג לשלם לתובע את שנגבה ממנו בגין אביזרים אלו ביתר, בסך של 14,985 ש"ח.

עסקת המרצדס
לכתב התביעה המתוקן צירף התובע, כנספח ג1', חשבונית מס שהוציאה החברה למכירת רכב  ליסינג לחברת למכירת רכב  ליסינג2, שעניינה אביזרים שונים שהותקנו לכאורה במרצדס. בנוגע לחשבונית זו טען התובע כדלקמן:

א. רדיו טייפ ורמקולים – ניתנו על ידי ספק הרכב ("כל מוביל בע"מ) ומחירם נכלל המחיר הכללי של הרכב.
ב. איתורן – נרכש באופן עצמאי על ידי התובע מהספק.
ג. גגון וסולם אחורי – לא הותקנו כלל.

אף בנוגע לעסקת המרצדס והאביזרים שלכאורה הותקנו בו, טענה החברה למכירת רכב  ליסינג את שטענה בכתב הגנתה לגבי הפורד, והוסיפה כי טענתו של התובע בדבר נשיאה בעלות האיתורן אין לה על מה שתסמוך.

גם כאן, כמו לעניין הפורד, שונה טענת הנתבעת, בתצהיר עדות ראשית מטעמה, לעומת גרסתה בכתב הגנתה. כמו בעניין הפורד, גם כאן טענה הנתבעת, כי היא נשאה בסכומים שונים במקומו של התובע, ומשלא השיב לה התובע סכומים אלו, הוסכם ביניהם כי החברה למכירת רכב  ליסינג לא תתקין חלק מהאביזרים במרצדס, ותקזז את שוויים של האביזרים שלא הותקנו מיתרת חובו של התובע כלפיה (סעיף 42 סיפא).

גם בעניין זה הכחיש התובע מכל וכל את טענת החברה למכירת רכב  ליסינג(סעיף 25 ו' לתצהיר המשלים).

לעניין הטענה בדבר הרדי וטייפ והרמקולים  - התובע מסתמך על הזמנה של הספק, מס' 20155, מיום 15 יוני 1998 (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן). מנספח זה אכן ניתן ללמוד, כי הרדיו טייפ, והוא בלבד, חושב לפי מחיר 0 ונכלל במחירה של המרצדס. אין כל זכר בנספח זה לרמקולים ועל כן חיובו ביתר של התובע הינו רק בגין הרדיו טייפ.

לעניין הטענה בדבר האיתורן – התובע מסתמך על חשבונית של הספק, מיום 17 יוני 1998 (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן), ממנה עולה כי מחיר האיתורן עמד על סך של 2,100 ₪. לטענתו, סכום זה שולם על ידו עוד באותו היום, בשיק לפקודת הספק (נספח ז' לתצהיר המשלים). גרסתו של התובע בענין זה לא נסתרה על ידי הנתבעת.

לעניין הטענה בדבר גגון וסולם אחורי – אין לי אלא להפנות להודאת החברה למכירת רכב  ליסינג בסעיף 42 סיפא לתצהיר עדות ראשית מטעמה, לעדותו של מר נ', שצוטטה בהרחבה לעיל ולמסקנותיי בעניין הפורד, שבוארו אף הן בהרחבה לעיל. גם כאן, לא עלה בידי החברה למכירת רכב  ליסינג לבסס טענותיה.

סוף דבר - אני מקבלת את התביעה ביחס למרצדס, בנוגע לאי התקנת כל האביזרים הנוספים, למעט הרמקולים, ומחייבת את החברה למכירת רכב  ליסינג לשלם לתובע את שנגבה ממנו בגין אביזרים אלו ביתר, בסך של 10,616 ש"ח.

עגמת נפש
טענתו זו של התובע נטענה בעלמא, ללא כל הסבר וללא כל ביסוס ראייתי כזה או אחר. התובע לא פירט מהי עוגמת הנפש שנגרמה לו, ומהו הקשר הסיבתי בינה ובין התנהלותו אל מול הנתבעת. התובע אף לא הביא ראשית ראיה על מנת להראות הרעה במצבו הבריאותי – לא ראיה על מצבו הבריאותי טרם האירועים נשוא התובענה ולא ראיה על מצבו הבריאותי לאחר האירועים הנ"ל.
לפיכך, דינה של הדרישה בראש נזק זה לדחייה.

העדר אשם תורם
התובע נתלה בהיותו עולה חדש, ובאמון הרב שרחש למר נ', על מנת לנסות ולהסביר מדוע לא שם ליבו לטעויות הרבות שנפלו ביחסיו עם החברה למכירת רכב  ליסינג במועדן. אמנם, כפי העולה מחומר הראיות בתיק, התובע לווה בפגישותיו עם מר נ'ברעייתו ובאחרים מטעמו, אך לא היה בכך כדי לסייע לתובע בביסוס טענותיו.

התנהלותו של התובע, שאצה לו הדרך לסיים את עסקאותיו במהירות עם הנתבעת, הביאה, בין היתר, לגילוי מאוחר של עובדות חשובות לביסוס טענותיו, ולצורך בנקיטת ההליכים בתיק זה, שנמשכים כבר למעלה מ-6 שנים ובשני בתי משפט שונים.

למרות האמור לעיל, אני קובעת, כי התובע אינו נושא באשם תורם. הסיבה לכך פשוטה. החברה למכירת רכב  ליסינג ידעה ידוע היטב כי התובע חויב בתשלום עבור אביזרים, שלא הותקנו בפועל. לא היה, איפוא, בהתנהלותו של התובע כדי להפתיע את החברה למכירת רכב  ליסינג או לפגוע בזכויותיה.

סיכום
אני קובעת כי התובע חויב ביתר על ידי הנתבעת, בגין אביזרים שונים שלא הותקנו בפורד ובמרצדס, בסך כולל של 25,601 ₪.

אני מחייבת את החברה למכירת רכב  ליסינג לשלם לתובע סכום זה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה (28.11.99) ועד יום התשלום בפועל.

אני מחייבת את החברה למכירת רכב  ליסינג לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 4,500 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד יום התשלום בפועל.

תוכן המאמר נועד להשכלה בלבד ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לו, אינו חסין מטעויות והשמטות ואין להסתמך עליו לשם ביצוע או  הימנעות מביצוע פעולה כלשהי.